|
למוח של הימלר קוראים היידריך - לורן בינה (ספר)
לורן בינה מספר את סיפור חייו האמיתי של היידריך ואת ההתנקשות בו תוך מעקב אובססיבי אחר סיפורם של המתנקשים. הוא פורש את כל הקלפים שלו על השולחן - הוא נע קדימה ואחורה בזמן ובחלל, בין הארות אישיות שלו (התלבטויות, ספקות, היסוסים) לבין פרטים היסטוריים, ושוזר פאזל המציג תמונה רבת-פנים. בהומור, בחמלה ובשנינות אין קץ הוא מנהל אגב סיפור דיאלוג ענֵף ומרתק עם שאלות ספרותיות/היסטוריות - מהי האמת? עד כמה רומן יכול להילחם באמת היסטורית? והאם יש לספרות רשות למלא את החללים בהיסטוריה?
למוח של הימלר קראו היידריךHHhH
מאת לורן בינה
הוצאת כנרת, זמורה-ביתן
2012
320 עמודים
סקירה:
הספר הזה מרתק, מרגש ומצמרר גם יחד.
לורן בינה מביא את הסיפור ההיסטורי על ההתנקשות בהיידריך ואת הדמויות אל הקוראים, בדרך כל כך ישירה, עד כי חשתי לרגע אחד, את משק כנפי ההיסטוריה וקפאתי. אני מודה שלרגע אחד קפאתי מבהלה. הדמויות קורמות עור וגידים ומקבלות חיים של ממש. חשתי ברוע, בקור הרוח המצמית, המקפיא דם, של היידריך "התליין מפראג", צמא הדם והצטמררתי, נעתקה נשמתי.
יוז'ף גבצ'יק, יאן קוביש, הם אנטי גיבורים. הגיעו משום מקום ואולי מן המקום ממנו מגיעים גיבורים אמתיים, מארץ שותתת דם וזרועת סבל. צ'כוסלובקיה הכבושה, המפולגת, משם הגיעו הגיבורים. האחד צ'כי, השני סלובקי ולמרות הקרע בין העמים, אויב משותף מאחד בין הניצים.
הסיפור הוא בעצם על אנשים אמתיים, שברגע אחד גורלי משנים את פני ההיסטוריה. אין להם יומרות, בקשות, טענות, הם עושים את המוטל עליהם, בלא להניד עפעף, כי כך צריך ואין איש זולתם!!
"אם יהיה לך מספיק מזל ותינצל ממוות במהלך ההתנקשות, יעמדו בפניך שתי אפשרויות: לנסות לשרוד בתוך הארץ או לנסות לחצות את הגבול ולחזור לבסיס שלך ללונדון. שתי אפשרויות מפוקפקות להחריד בגלל פעולות התגמול הצפויות מצד הגרמנים. אבל אם להיות גלוי אתך לחלוטין, הטוב ביותר הוא שתיהרג בזירת הפעולה.
מוראבק מקבל את שני הגברים בנפרד ונושא באוזניהם אותו נאום. גבצ'יק וקוביש משיבים בלי התרגשות גלויה.
עבור גבצ'יק המשימה היא מבצע קרבי, והסיכון שייהרג הוא חלק ממילוי תפקידו. קוביש מודה לקולנל על שבחר בו למשימה בעלת חשיבות כזו. שני הגברים מצהירים שיעדיפו למות מאשר ליפול בידי הגסטאפו." (עמ' 156)
לורן בינה כתב ספר מאוד מיוחד. לבד מן האירועים ההיסטוריים, יש כאן גם רגע ספרותי שונה מהרגיל.
הוא לא כתב ספר היסטוריה, או רומן היסטורי ככל הספרים. בינה שיתף את הקורא בתהליך כתיבת הספר, בבניית הדמויות, בשאלות הספרותיות על מקומה של הבדיה לצד האמת ואפילו בהשוואה המתבקשת בין הספר הזה, לספרים דומים לו והתסכול מן התוצאות. ואולי, זה בדיוק מה שהופך את חווית הקריאה, בספר הזה, לחזקה כל כך, לעצומה.
"זה מאבק אבוד מראש. אני לא יכול לספר את הסיפור הזה כפי שהוא אמור להיות. כל הבליל הזה של הדמויות, אירועים ותאריכים, ההסתעפות האינסופית של הקשרים הסיבתיים, והאנשים האלה, האנשים האמתיים האלה שאכן היו, עם החיים, הפעולות, המחשבות של כל אחד מהם, שאני רק מרפרף קלות על כנף בגדם...אני נחבט שוב ושוב כנגד קיר ההיסטוריה שעליו מטפס ומתפשט, בלי שיחדל אי פעם, תמיד גבוה יותר, תמיד סבוך יותר, הקיסוס מרפה הידיים של הסיבתיות." (עמ' 177)
ואני מוכנה להישבע שחשתי בחבטה הזאת!!
"אף קורא לא יחקוק במוחו את רשימת השמות הזו, ומדוע שיעשה כן? כדי שמשהו יחדור אל הזיכרון, צריך להפוך אותו תחילה לספרות. עלוב ככל שזה נשמע." (עמ' 177)
הסיפור נבנה לאט לאט. קטעים, קטעים, בזה אחר זה, הנאספים יחד לספר מושלם, על סופר המבקש להנציח רגע היסטורי, על מפלצות אדם שהיו ואינן ועל בני אדם, שהיה להם הכוח להכריע לבסוף את הכף. הספר בעצם הוא על רוח האדם.
היידריך אמנם נהרג ואין לדעת, מה עוד היה מסוגל, מוחו השטני להמציא ולעולל, תכניתו לפתרון הסופי,
כמעט והתממשה במלוא אכזריותה.
"למוח של הימלר קוראים היידריך", ספר מרתק ובעל ערך ספרותי והיסטורי.
מילה אחת על הכריכה, מצמררת!!
ממליצה מאוד!!
כריכה:
"כדי שמשהו יחדור אל הזיכרון, צריך להפוך אותו תחילה לספרות. עלוב ככל שזה נשמע."
מעטות הפעמים שספר פשוט מהמם אותך בתעצומות הנפש שבו, בדרך שבה הוא שוזר את הקורא לתוכו ומותיר אותו עולה על גדותיו. איך סופר יכול לספר על אחת המפלצות הגדולות בהיסטוריה האנושית – היידריך, "הקַצב מפראג" - מבלי להפוך אותו לגיבור במובן זה או אחר? שאלה מוסרית זו עומדת בלבו של הספר הפנורמי המרענן עד כאב הזה.
לורן בינה מספר את סיפור חייו האמיתי של היידריך ואת ההתנקשות בו תוך מעקב אובססיבי אחר סיפורם של המתנקשים. הוא פורש את כל הקלפים שלו על השולחן - הוא נע קדימה ואחורה בזמן ובחלל, בין הארות אישיות שלו (התלבטויות, ספקות, היסוסים) לבין פרטים היסטוריים, ושוזר פאזל המציג תמונה רבת-פנים. בהומור, בחמלה ובשנינות אין קץ הוא מנהל אגב סיפור דיאלוג ענֵף ומרתק עם שאלות ספרותיות/היסטוריות - מהי האמת? עד כמה רומן יכול להילחם באמת היסטורית? והאם יש לספרות רשות למלא את החללים בהיסטוריה?
התוצאה המטלטלת היא רומן דוקומנטרי-ביוגרפי-מותחני, המעפיל אל פסגת המין האנושי וצונח אל השפל הבלתי נמחה שלו, תוך חשיפה של הקורא למלאכת הכתיבה עצמה ולסופר שהוא אחת הדמויות הפעילות בספר.
כל המאורעות בהיידריך המוח של הימלך אמיתיים לחלוטין ובו בזמן הם בדיוניים או נראים כאלה. שכן"להמציא דמות כדי להבין עובדות היסטוריות זה כמו להסתיר ראיות. וליתר דיוק, פירושו להכניס לזירת הפשע ראיות מפלילות בעוד ההוכחות מפוזרות על הרצפה."
היידריך המוח של הימלך, ספר הביכורים של לורן בינה, הוא זוכה פרס גונקור 2010.
"היידריך, כמו שרלוק הולמס, מנגן בכינור (אם כי טוב ממנו). וכמו שרלוק הולמס הוא עוסק בחקירות פשע. אלא שבשונה מהבלש, הוא אינו מתחקה אחר האמת; הוא ממציא אותה."
מאת לורן בינה
הוצאת כנרת, זמורה-ביתן
2012
320 עמודים
סקירה:
הספר הזה מרתק, מרגש ומצמרר גם יחד.
לורן בינה מביא את הסיפור ההיסטורי על ההתנקשות בהיידריך ואת הדמויות אל הקוראים, בדרך כל כך ישירה, עד כי חשתי לרגע אחד, את משק כנפי ההיסטוריה וקפאתי. אני מודה שלרגע אחד קפאתי מבהלה. הדמויות קורמות עור וגידים ומקבלות חיים של ממש. חשתי ברוע, בקור הרוח המצמית, המקפיא דם, של היידריך "התליין מפראג", צמא הדם והצטמררתי, נעתקה נשמתי.
יוז'ף גבצ'יק, יאן קוביש, הם אנטי גיבורים. הגיעו משום מקום ואולי מן המקום ממנו מגיעים גיבורים אמתיים, מארץ שותתת דם וזרועת סבל. צ'כוסלובקיה הכבושה, המפולגת, משם הגיעו הגיבורים. האחד צ'כי, השני סלובקי ולמרות הקרע בין העמים, אויב משותף מאחד בין הניצים.
הסיפור הוא בעצם על אנשים אמתיים, שברגע אחד גורלי משנים את פני ההיסטוריה. אין להם יומרות, בקשות, טענות, הם עושים את המוטל עליהם, בלא להניד עפעף, כי כך צריך ואין איש זולתם!!
"אם יהיה לך מספיק מזל ותינצל ממוות במהלך ההתנקשות, יעמדו בפניך שתי אפשרויות: לנסות לשרוד בתוך הארץ או לנסות לחצות את הגבול ולחזור לבסיס שלך ללונדון. שתי אפשרויות מפוקפקות להחריד בגלל פעולות התגמול הצפויות מצד הגרמנים. אבל אם להיות גלוי אתך לחלוטין, הטוב ביותר הוא שתיהרג בזירת הפעולה.
מוראבק מקבל את שני הגברים בנפרד ונושא באוזניהם אותו נאום. גבצ'יק וקוביש משיבים בלי התרגשות גלויה.
עבור גבצ'יק המשימה היא מבצע קרבי, והסיכון שייהרג הוא חלק ממילוי תפקידו. קוביש מודה לקולנל על שבחר בו למשימה בעלת חשיבות כזו. שני הגברים מצהירים שיעדיפו למות מאשר ליפול בידי הגסטאפו." (עמ' 156)
לורן בינה כתב ספר מאוד מיוחד. לבד מן האירועים ההיסטוריים, יש כאן גם רגע ספרותי שונה מהרגיל.
הוא לא כתב ספר היסטוריה, או רומן היסטורי ככל הספרים. בינה שיתף את הקורא בתהליך כתיבת הספר, בבניית הדמויות, בשאלות הספרותיות על מקומה של הבדיה לצד האמת ואפילו בהשוואה המתבקשת בין הספר הזה, לספרים דומים לו והתסכול מן התוצאות. ואולי, זה בדיוק מה שהופך את חווית הקריאה, בספר הזה, לחזקה כל כך, לעצומה.
"זה מאבק אבוד מראש. אני לא יכול לספר את הסיפור הזה כפי שהוא אמור להיות. כל הבליל הזה של הדמויות, אירועים ותאריכים, ההסתעפות האינסופית של הקשרים הסיבתיים, והאנשים האלה, האנשים האמתיים האלה שאכן היו, עם החיים, הפעולות, המחשבות של כל אחד מהם, שאני רק מרפרף קלות על כנף בגדם...אני נחבט שוב ושוב כנגד קיר ההיסטוריה שעליו מטפס ומתפשט, בלי שיחדל אי פעם, תמיד גבוה יותר, תמיד סבוך יותר, הקיסוס מרפה הידיים של הסיבתיות." (עמ' 177)
ואני מוכנה להישבע שחשתי בחבטה הזאת!!
"אף קורא לא יחקוק במוחו את רשימת השמות הזו, ומדוע שיעשה כן? כדי שמשהו יחדור אל הזיכרון, צריך להפוך אותו תחילה לספרות. עלוב ככל שזה נשמע." (עמ' 177)
הסיפור נבנה לאט לאט. קטעים, קטעים, בזה אחר זה, הנאספים יחד לספר מושלם, על סופר המבקש להנציח רגע היסטורי, על מפלצות אדם שהיו ואינן ועל בני אדם, שהיה להם הכוח להכריע לבסוף את הכף. הספר בעצם הוא על רוח האדם.
היידריך אמנם נהרג ואין לדעת, מה עוד היה מסוגל, מוחו השטני להמציא ולעולל, תכניתו לפתרון הסופי,
כמעט והתממשה במלוא אכזריותה.
"למוח של הימלר קוראים היידריך", ספר מרתק ובעל ערך ספרותי והיסטורי.
מילה אחת על הכריכה, מצמררת!!
ממליצה מאוד!!
כריכה:
"כדי שמשהו יחדור אל הזיכרון, צריך להפוך אותו תחילה לספרות. עלוב ככל שזה נשמע."
מעטות הפעמים שספר פשוט מהמם אותך בתעצומות הנפש שבו, בדרך שבה הוא שוזר את הקורא לתוכו ומותיר אותו עולה על גדותיו. איך סופר יכול לספר על אחת המפלצות הגדולות בהיסטוריה האנושית – היידריך, "הקַצב מפראג" - מבלי להפוך אותו לגיבור במובן זה או אחר? שאלה מוסרית זו עומדת בלבו של הספר הפנורמי המרענן עד כאב הזה.
לורן בינה מספר את סיפור חייו האמיתי של היידריך ואת ההתנקשות בו תוך מעקב אובססיבי אחר סיפורם של המתנקשים. הוא פורש את כל הקלפים שלו על השולחן - הוא נע קדימה ואחורה בזמן ובחלל, בין הארות אישיות שלו (התלבטויות, ספקות, היסוסים) לבין פרטים היסטוריים, ושוזר פאזל המציג תמונה רבת-פנים. בהומור, בחמלה ובשנינות אין קץ הוא מנהל אגב סיפור דיאלוג ענֵף ומרתק עם שאלות ספרותיות/היסטוריות - מהי האמת? עד כמה רומן יכול להילחם באמת היסטורית? והאם יש לספרות רשות למלא את החללים בהיסטוריה?
התוצאה המטלטלת היא רומן דוקומנטרי-ביוגרפי-מותחני, המעפיל אל פסגת המין האנושי וצונח אל השפל הבלתי נמחה שלו, תוך חשיפה של הקורא למלאכת הכתיבה עצמה ולסופר שהוא אחת הדמויות הפעילות בספר.
כל המאורעות בהיידריך המוח של הימלך אמיתיים לחלוטין ובו בזמן הם בדיוניים או נראים כאלה. שכן"להמציא דמות כדי להבין עובדות היסטוריות זה כמו להסתיר ראיות. וליתר דיוק, פירושו להכניס לזירת הפשע ראיות מפלילות בעוד ההוכחות מפוזרות על הרצפה."
היידריך המוח של הימלך, ספר הביכורים של לורן בינה, הוא זוכה פרס גונקור 2010.
"היידריך, כמו שרלוק הולמס, מנגן בכינור (אם כי טוב ממנו). וכמו שרלוק הולמס הוא עוסק בחקירות פשע. אלא שבשונה מהבלש, הוא אינו מתחקה אחר האמת; הוא ממציא אותה."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה